מסופר על תעשיין ירושלמי, אדם אמיד מאוד שהיה ידוע בהתנהגותו המוסרית והנוחה כלפי עובדיו. לכל מקום אליו היה הולך, היה נושא איתו תיק חום גדול ומוזר למראה. מכריו לא הבינו מה הוא סוחב איתו בתיק המשונה. אולי, הם חשבו, הוא מחזיק שם דברי ערך מיוחדים , כספים, או שמה מסמכים סודיים, שבוודאי יקרים לו מאוד. לימים לא התאפקו ושאלו אותו לפשר תכולתו של התיק. תשובתו הייתה מזעזעת ומאירת עיניים כאחת. "אני נושא איתי את התכריכים שלי" , אמר לשומעיו הנדהמים. "אני לא רוצה לשכוח, שלמרות מעמדי ועושרי, אלך, בסופו של דבר בדרך כל בשר. כך אני לא שוכח את חוש הפרופורציה, שלא מעט מהמצליחנים מאבדים."
נזכרתי בסיפור הזה על רקע פרשיות שונות שמתפרסמות בכלי התקשורת חדשות לבקרים. מסתבר שיש מנהלים ונושאי משרות בכירות, שאבדו את חוש הפרופורציה הזה והם מנצלים את מעמדם וכוחם להשגת טובות הנאה שונות, בין היתר התחום המיני. נראה, שמדובר בסימפטום, שהוא חלק מבעיה כוללת הקשורה להשחתת מידות בקרב בעלי שררה, שנמצאים בעמדות כוח.
זה מכבר ידוע, שישנן עשרות רבות של פרשיות מסוג זה, שלא הובאו לידיעת הציבור ושמדובר רק בקצה הקרחון של תופעה רחבה הרבה יותר. בסקרים שנערכו בנושא נמצא ש 40% מהנשים הוטרדו מינית בעבודה. מדובר באחוז גבוה ביותר, מה שאומר, שכמעט כל אישה שניה עשויה לסבול הטרדה מינית במהלך הקריירה שלה.
להלן מספר המלצות למי שחווה הטרדה מינית:
- לפנות ולהגיש תלונה פלילית במשטרה, או להגיש תלונה על עוולה חברתית בבית דין לענייני עבודה.
- לפנות לגורם האחראי בעבודה על כך , בארגונים גדולים אמור/ה להיות רפרנט/ית בנושא.
- לציין בפני המטריד, במידה ואינו המעביד שהוא אכן מטריד.
- לספר על ההטרדה בפני קרוב במקום העבודה שיכול לעזור.
- לתעד את המעשים המטרידים
וכן הלאה, הצעות חשובות ומועילות, שחשוב להביא לידיעת הציבור.
בצד השני, ישנם גברים שנמצאים בעמדות כוח בארגון, שמנצלים את מעמדם כלפי העובדות תחתיהם. עובדה היא, שחלק ניכר מההטרדות המיניות מבוצע כלפי אלה שנתפסות שייכות לקבוצות החלשות בין הנשים : עולות חדשות, אמהות חד הוריות, מפרנסות יחידות ונשים במשרות זוטרות.
כן, יש מי ששפר עליו הגורל והקריירה ויחד עם העלייה בדרגת הניהול, הכניסה למשרד המרווח, קבלת רכב השרד החדיש נוצרה אצלו תחושה של כוחניות , של ראש השבט הכל יכול , של "אני ואפסי עוד". המנהל נשבה בחטא ההיבריס - חטא הגאווה.
לא מעט נופלים בפח הזה, נאטמים לצורכי ורצונות הזולת ועוברים עם השנים תהליך הדרגתי ובלתי מורגש מבחינתם של התקרנפות, שמוביל למעשים מסוג זה.
לא כל מי שנושא בדרגה ניהולית הוא "קרנף" דורסני וחסר לב, ולא כל מי שזכה לקידום הוא מטריד ש"התפקיד עלה לו לראש", ואולי גם הרוב אינם כאלה. אבל, כל הסממנים החיצוניים הללו וכל מנעמי הניהול, שמורעפים על ראש המנהל, הם כשמן לעצמותיו, שעלולים, בשלב זה או אחר, לגרום לאיבוד פרופורציות ולסטייה מדרך הישר.
נעים להיזכר, שפעם היו אנשים שקראו לעצמם "בעלי המוסר", בניהם ראשי ונכבדי קהילה שהיו נוהגים להתחפש לקבצנים ולנדוד לקהילות רחוקות, שם אף אחד לא הכיר אותם ואת מעמדם הרם. הם עשו זאת, כחלק מתרגול אישי, כדי לקבל קצת יחס מבזה ומשפיל, שקבצנים זוכים לו, כדי לחזור לקהילתם עם מפלס אגו מתון ופרופורציות נכונות.
אני לא חושב שמנהלים צריכים להתייצב לעבודה עם תיק מלא בתכריכים, או שהם צריכים להתחפש לקבצנים ולנסוע להודו ( או שמה לעיירת פיתוח בדרום) כדי לנהל בצורה ראויה ומוסרית, אבל מעט מחשבה על כך- לא תזיק.
תגובות
למאמר זה התקבלו 0 תגובות
למאמר זה התקבלה תגובה אחת
למאמר זה לא התקבלו תגובות