בתקופה שטרם פרוץ משבר ההיי-טק הגדול, בזמן חגיגות פומפיי הראוותניות, כשחברות התחרו אחת עם השניה מי תיתן תנאים טובים ומשופרים יותר לעובדיה, נשאלתי על ידי מנכ"ל חברת היי-טק (שקרסה לאחרונה וכבר לא קיימת) מה הוא עוד יכול לעשות עבור עובדיו, שהוא כה רוצה ביקרם. החברה שלו סבלה מתחלופה גבוהה, עובדים באו והלכו והחברה לא הצליחה להתייצב.
מסתבר שכבר נגמרו לו השפנים, שהוא יכל להציע לעובדיו. הוא כבר דאג לחדר כושר לטיפוח כושרם הגופני, לטיפולי שיאצו בזמן העבודה לשלוות רוחם, לתאורה מיוחדת בכל עמדת עבודה לפי טעמו האישי של כל עובד, הוא אישר להם ארוחות Take away ממסעדות הפאר הסמוכות, וגם לא הייתה לא בעיה שהם יסתובבו יחפים בזמן העבודה. אותו מנכ"ל מאוד רצה לשמור מכל משמר את "הגאונים" שלו, שמה לא יהיו שבעי רצון או חלילה יעזבו. "נו מה אתה אומר", שאל, "איפה היצירתיות שלך".
"תראה" השבתי נבוך קמעא, "שאלה קשה אתה שואל , נראה שהשלב הבא הוא להזמין רקדניות בטן שיפזזו בעמדות המתכנתים, סנטה קלאוסים שיסתובבו בין העובדים ויגשימו משאלות כמוסות, או שמה כדאי להזמין מסוק שיחוג מעל גג בניין החברה ויצניח בובה עשויה משוקולד בדמות המנכ"ל להנאת העובדים."
אלא, ש"תבונת ההיסטוריה" בלשונו של הגל, או "תבונת הארגון" בלשוננו אנו, סטרה על פני ועל פני המנכ"ל גם יחד והוכיחה, שהיגיע העת לתקופה שונה והפוכה במגמתה, שתאזן את המגמה הקודמת, שהיגיעה עד אבסורד.
שרויים היינו בזחיחות דעת מעסיקים ועובדים כאחד, חיינו תחושה שדבר לא יכול לעצור את רכבת ההיי-טק הדוהרת.
כשהחגיגה הגיעה לסיומה, המעסיק מגלה פתאום שצריך להתייעל, המשקיע צריך לבדוק היטב לטובת מה בדיוק הוא משקיע, והעובד צריך להוכיח שהוא שווה את השכר והתנאים אותם הוא מקבל.
לפני המשבר היו עובדים שדאגו לנצל את המצב עד תומו וידעו ללחוץ על המקומות הרגישים כדי לסחוט כמה שיותר.
הייתה להם תחושה, שהחברה הנוכחית בה הם עובדים מהווה מעין תחנת רכבת לקראת התחנה הבאה שם יוצע להם שכר גבוה יותר. מושג כמו נאמנות לחברה נדמה מבחינתם לדבר שאבד עליו הכלח , כמו נעלי גולדה הישנות, כי הגיעה תקופת הבהלה לזהב, הגיע העת לגזור קופונים.
המחסור הנואש בכ"א מקצועי הפך אותם לאלה שראיינו את המעסיק בראיון קבלה לעבודה, הם עברו על check list של תנאים, שאם המעסיק לא עמד בהם, הם פנו הלאה מותירים את המעסיק נכלם חסר אונים.
מה שקרה בסופו של דבר כולנו יודעים, אותם עובדים התעוררו עם תחושת הנג אובר, שלאחר ליל בילויים סוער ללא חברה, ללא משכורת עם מפח נפש לא קטן אחרי שמישהו החליט לסגור את הברז.
בתקופת הגאות עובדים רבים נסחפו אחר חיזורי החברות, שדאגו לנפח להם את האגו. "אם החברה מציעה תנאים מפליגים כאלה, הם בטח דואגים לי וחושבים שאני נכס יקר ונדרש."
האומנם?
סיטואציה זו מזכירה את הסיפור שהתרחש לפני אלפיים שנה בו מסופר על שניים ששוחחו על מה שקורה בארץ : אמר האחד "תראה את הרומאים האלה, הם ראויים למלוא ההערכה, בנו גשרים, בניני פאר, מרחצאות, תיאטראות, שווקים ובתי שעשועים." אמר לו השני, "תמים שכמוך מה אתה מתלהב , אתה חושב שמה שעשו זה עבורך? הם בסך בכל דואגים לעצמם. הם אכן הקימו את כל התשתית המפוארת הזו, אבל עשו זאת בעיקר- לרווחתם הם."
דומה ששיחה זו הייתה יכולה להיות רלוונטית בין שני אנשי היי-טק טרם פרוץ המשבר. לאחר המשבר הופתעו העובדים לגלות שמתחת לכפפות המשי של החברות שכללו תנאים מפליגים, הטבות שכר גבוהות ופינוקים שונים מסתתרת זרוע ברזל. היום החברות מקצצות בלי שום סנטימנטים, חוסכות בהטבות ושומרות על איפוק בכל הנוגע להוצאות שפעם הוציאו ביד רחבה.
המשבר הזה היציג במערומיהם חלק מהמעסיקים והסיסמאות הנבובות שלהם. הם בעצם מכרו חלום שהיה בו אולי רצון טוב , חזון ואמביציה אבל סיכויי ההצלחה שלו היו קטנים והוא לקה בחוסר תכליתיות.
הם מכרו הבטחות, שמאחוריהם לא היה כיסוי, ומתחו את החבל קצת יותר מידי. יום אחד הם גילו שאפילו החבל כבר לא קיים.
ובכל זאת, מהמשבר הזה כבר יצאו כמה דברים טובים: הוא חייב משקיעים להשקיע את כספם בזהירות מתוך שיקול דעת בתחומים בעלי סיכוי סביר לתשואה משתלמת ולא בתחומים אזוטריים, שלא ידוע בדיוק מה תכליתם.
המשבר מחייב את המעסיקים לגייס עובדים בתבונה, להתייעל ולנהל את הארגון באופן משימתי מתוך חשיבה לטווח ארוך מבלי לנפח את המנגנון הארגוני.
בנוסף, המשבר מקטין את הלחצים מצד העובדים להגדלת השכר, עובדים ילמדו לשמור על מקום העבודה שלהם וילמדו להעריך אותו.
כבר נאמר שהייסורים ממרקים את העוונות , ייסורי ההיי-טק של היום, ולא משנה מה המקור שלהם האינתיפדה המתמשכת, המדיניות הכלכלית, או כל גורם אחר, אולי ימרקו את כל אותם טעויות ומחדלים, שנעשו ואולי מתוכם תתגבש מערכת בריאה יותר של הענף מספר אחד בארץ, שהוא ללא ספק למרות כל הביקורת שעולה כאן, עדיין מקור גאווה וגם מקור פרנסה חשוב.
תגובות
למאמר זה התקבלו 1 תגובות
למאמר זה התקבלה תגובה אחת
למאמר זה לא התקבלו תגובות
1. |
להתעורר בזמן ל"ת
כל הנאמר פה נכון לחלוטין ואם מישהו עדיין חןשב שאלה שטויות ניפוחים ו/או הגזמות אז כדאי שיעשה שיעורי בית טובים...
כיום השוק הזה פורח מצד אחד בגלל ההון האנושי וכלל היזמים+הסטארטאפים שיש בו ומאידך עק כל המנוי פה לעיל הענף קורס לעין כל רואה נמצא בהליכי קריסה מתקדמים לפי עניות דעתי עוד כ 15 שנה עד עשרים הענף יתמלא בתקנים (מיותרים בחלקם) עד שיהרסו אותו "מבפנים".
אגב הסיבות המנויות לקראת סיום הכתבה: ציטוט בקטע הסופי "כבר נאמר שהייסורים ממרקים את העוונות , ייסורי ההיי-טק של היום, ולא משנה מה המקור שלהם האינתיפדה המתמשכת, המדיניות הכלכלית, או כל גורם אחר, אולי ימרקו את כל אותם טעויות ומחדלים," אז אני מצטעכ לבשר, בריאליות גמורה, שאין כל קשר לאינתיפאדה כזאת או אחרת גורמי טרור וכו ולהפך מי שנמצא מעודכן בדברים יודע או עשוי לדעת שזאת דווקא סיבה מספיק טובה לתת לענף הזה כח פיננסי וכן להתפתח ולגדול...
ע"ע סייבר אבטמ ועוד..
הענף יהיה בתפוסה מלאה (כמו של מכוניות על הכביש..) ולא יהיה יותר מקום בשדה הזה להכיל עוד אנשים וזוהי כבר מגמה מסתמנת ומדאיג שזה המצב. בעקבות זה אנשים מוכשרים יפנו וכבר פונים היישר לביוטכנולוגיה ומעבדות פרא רפואיות, כימיה ופיתוחים פיזיקליים וכדו במקום להייטק הפלטפורמטי ולשוק הטכנולוגי הסטנדרט.
הייטקיסט ריאלי וותיק 17.12.17 (03:16)
|