המשבר הכלכלי ההולך ומחריף , מעגלי האבטלה המתרחבים ומשך זמן האבטלה שהולך ועולה בהתמדה מפנים את תשומת הלב לעבר אוכלוסיית המובטלים, אלה שאבדו את מקור פרנסתם ושמצויים כעת בתקופה קשה למדי.
העבודה אינה מהווה רק מקור פרנסה וביטחון כלכלי, אלא גם, מקור לאינטראקציה חברתית, מקום בו ניתן לרכוש מעמד ולצבור יוקרה חברתית וכן מאפשרת התפתחות אישית.
ידוע לי על עובד, שזמן קצר לאחר שקיבל את הודעת הפיטורים, לקה בהתקף לב והובהל לבית חולים. למותר לציין, שהחברה בה עבד, שאינה נוטה לקחת סיכונים מיותרים, חזרה בה מהחלטתה כאשר נודע לה על מצב בריאותו.
צמד הפסיכולגים הולמס וריי מאוניברסיטת וושינגטון ערכו רשימת אירועי חיים שלהם השפעה שלילית על מצבנו הבריאותי והנפשי,הפיטורים נמצאים די גבוה ברשימה זו אחרי אירועים כמו מוות בן או בת זוג, גירושין, ושהייה בכלא. (מעניין שהם מדרגים את הנישואין כאירוע מלחיץ יותר מאשר פיטורים)
כאשר אנו נשאלים מה אנו עושים?אנו , בדרך כלל, מציינים את תפקידנו במקום העבודה ולא את תחביבנו או מצבנו המשפחתי. האדם מגדיר את עצמו בעזרת המשרה אותה הוא ממלא, לכן, איבוד מקום העבודה כמוהו כאיבוד חלק מהזהות האישית.
חוסר עבודה יוצר חלל גדול בחיי הפרט, שאותו הוא בדרך כלל מתקשה למלא בתוכן . לחלל הזה נכנסים תסכולים מהעבר, רגשות שליליים וחרדות. גברת אחת, מובטלת זה מספר חודשים היגיעה לאחרונה למשרדי, מתוסכלת וחרדה מהמצב אליו נקלעה והתלוננה על "מחשבות" טורדניות שלא מרפות ממנה , חשוב לה לעבוד כדי להעסיק את עצמה, לשכוח מהצרות ולצאת מהבועה בה היא נמצאת בעל כורחה.
צרות כידוע באות בצרורות. אבטלה יכולה לפגוע בחיי הנישואין והמשפחה, פרויד טען שהמדד לחיים מוצלחים הינו הצלחה בעולם העבודה ובעולם המשפחה. העבודה ממלאת את פונקציית "הצייד" שנועדה לקיים את התא המשפחתי וחוסר תפקוד תעסוקתי פוגע בחיי משפחה תקינים.
לאבטלה יש לה קשר לבריאות נפשית לקויה. בעקבות אבטלה עלולים ללקות בדיכאון, נדודי שינה, אי שקט, חוסר ביטחון, אדישות, חוסר יכולת להתרכז וחרדה כללית.
ברור, אם כן, מעבר לכל הנתונים הללו, שמדובר במצב בעייתי שההתמודדות איתו אינה פשוטה. כמובן, שיש לעשות מאמצים על מנת לבצע חיפוש עבודה וגם להתמודד נפשית עם המצב החדש :
1. אחת הבעיות בתקופת אבטלה הינה אימוץ דרכי חשיבה וגינוני התנהגות של מובטל. מבלים חלק ניכר מהיום בשינה, לא מתגלחים (או לא מתאפרים), מתלבשים זרוק, מתנהלים בכבדות ומעבירים את הזמן בבטלה ובחוסר מעש. הנקודה היא שזה בדיוק מה שאסור לעשות. יש לנסות לשמור, עד כמה שניתן, על סדר יום מאורגן ופעיל כמה שיותר, אפילו באופן מלאכותי. לחפש משרות בערוצים שונים ומגוונים, להתקשר למעסיקים, לקחת קורסים, להתנדב במסגרות שונות, לעזור בעבודות הבית הן חלק מהפעילויות בהן ניתן למלא את היום כדי לא לשקוע בחוסר מעש, שמזמין חשיבה שלילית ומעגלית על המצב.
2. בתקופה של חוסר תעסוקה נוצרת תחושה שמה שקיים הוא שיהיה. המובטל חווה תחושה של תקיעות של חוסר מוצא, כאילו מדובר במצב שלילי וקבוע, שלא ישתנה לעולם והוא נוטה לשכוח, שפעם הייתה תקופה בה עבד במלוא אונו והיה פורה ומועיל לחברה. אין ספק שמדובר בתקופת שפל בחיים, תופעת הסינוס יאדה היא משהו שכולנו מכירם ולכל אחד יש תקופות שיא ויש תקופות שפל. אמר מי שאמר, שכאשר הוא נתקל במישהו "שכל הזמן" נמצא במצב יציב הוא מתחיל להיות מודאג, שמה הנפילה שלו מתקרבת. תנודות בחיים מלוות אותנו מאז ומתמיד, ולכן המשמעות של תקופת משבר היא, שמכאן אפשר רק לעלות וכך נצא מחושלים יותר.
3. נוצרים הקשרים חשיבתיים, או שמה נאמר, כשלים חשיבתיים כתוצאה מהתניות מעברנו הרחוק והקרוב, אשר קושרים את תקופת האבטלה לכישלון אישי, לחוסר כישרון וחוסר יכולת. נוצרות קונטציות חשיבתיות שליליות, שהחברה על ציפיותיה ודרישותיה דואגת להנחיל לנו, עוד בשלב מוקדם בחיים, וכאילו מאלצות לחשוב בנתיב השלילי הזה. אין ספק שמדובר בגורם חברתי-סביבתי רב עוצמה שרק מחמיר את הבעייה. לכן, חשוב לנטרל את המטען הריגשי והמיותר, תוך ניסיון לראות את הדברים בצורה עיניינית. יש לשים לרגע בצד את הלחץ החברתי שדוחף להישגיות ותחרות, להתעלם ממה אחרים עשויים לחשוב וזאת כדי להתמודד באופן שקול ועינייני עם המצב. נסיים בקטע מתוך הספר "אל דאגה" של דייל קארנגי בו הוא מספר על ידידו, אמן שנקלע לתקופת משבר וירד מנכסיו, אבל, יחד עם זאת, לא נפל ברוחו. "היה בכל בוקר היה קונה פרח ומעטר בו את דש ביגדו והיה הולך ברחוב אוקספורד בגו זקוף ובמצב רוח מרומם... בעיניו לא היו המפלות אלא חלק טבעי ממשחק החיים, מעין תרגילים שצריך לתרגל אם רוצים להתקדם ולעלות מעלה".