אין ספק, שחיים בחברה המערבית, הישגית ומודרנית מעמיסים לחצים וקשיים כבדים. לא צריך לעסוק בעתידנות, כדי לעמוד על חומרת הבעיה אותה מתאר אלווין טופלר בספרו "הלם העתיד" לגבי קצב השינויים המהיר בחיינו שהולך וגובר משנה לשנה בממדים מבהילים ותובע מחיר פסיכולוגי ופיזיולוגי כבד.
אנו צריכים להסתגל ולהתמודד עם שינויים שמתרחשים מידי יום כמעט בכל תחום בחיים; בעבודה, במשפחה ובסגנון החיים.
נתחיל במקום העבודה, בו אנו מבלים חלק גדול מזמננו. הוא אינו אותו מקום בטוח ושלו שהכרנו בעבר, אי ודאות תעסוקתית וחוסר בטחון כלכלי גובר, דרישות ממונים שנעשות תובעניות יותר, לוח זמנים צפוף יותר, התרכזות בשורה תחתונה, זמן נעשה משאב נדיר, דרישות סותרות של הממונים ותמיד מרחפת לה אותה תחושה מתמדת שמנקרת בנו, שאולי "פספסנו" דברים אחרים בחיים עקב השקעתנו הרבה בעבודה. חשים שאנו זונחים את חיי המשפחה, את מאווינו האישיים ולא מפתחים כשרונות שגלומים בנו.
בערים הגדולות, מתמשכת והולכת הפגיעה באיכות החיים כתוצאה מצפיפות גוברת ,פקקי תנועה אין סופיים ומרגיזים, זיהום ורעש.
ובארץ? המצב מוכר מידי, מכדי להרחיב עליו את הדיבור. די לנסוע בכביש לראות מה קורה לנו ולנהגים העצבנים מסביב כדי להבין שהעסק פה לא פשוט.
לא פלא , אם כן, שהלחצים מכונים במידה רבה של צדק, מחלת המאה ועשרים, ועם הכניסה למאה העשרים ואחת הם ממשיכים ומלווים אותנו וביתר שאת.
מדוע וכיצד אנו נלחצים
החשיפה המתמדת ללחצים בחיים המודרניים גורמת לרמת עוררות רבה, שבאה לידי ביטוי באיתותים שנשלחים על ידי הגוף. איתותים אלה מתבטאים בתופעות פסיכו-סומטיות מוכרות : עייפות, כאבי ראש וצרבת שמזכירים שצברנו מנות גבוהות של לחצים ומדגישות את הצורך להרפות ולנוח.
התעניינות בנושא הלחץ התחילה, כמו בהרבה תחומים אחרים בגלל הנזקים שהוא גורם. אפשר לנסוע במכונית מבלי לדעת כיצד פועלים מנגנונים מכניים בתוכו, אבל אם נתקע באיזה מקום נידח, נצטרך בעל כורחנו לבדוק מה קורה, כדי לנסות לפתור את הבעיה.
כך גם בתחום הלחצים, שמעורר את התעניינותם של חוקרי לחצים, רופאים, פסיכולוגים, סוציולוגים ואנשי ארגון עקב התוצאות השליליות שנגרמות בגללו.
כדי להתחיל לנסות מהיכן צומחת הבעיה ושורשיה נתחיל מההיסטוריה.
בעבר, כאשר האדם התמודד עם פגעי הטבע הוא הפעיל תגובות חירום גופניות ונפשיות שהיו יעילות למצבים בהם היה נתון. התחוללו אצלו תהליכים גופניים והוא חש עוררות ודריכות, שסייעו לו לאזור כוחות ולהתמודד עם הבעיה. הוא נכנס למצב המכונה "לחימה- בריחה", או בביטוי המקורי המוצלח יותר באנגלית , FIGHT OR FLIGHT. כאשר הופיע איום מוחשי, כמו מפגש עם חיה טורפת, הוא יכל להלחם על חייו, או לברוח על נפשו. בשני המקרים יש שיא רגשי ואחריו רגיעה והרפיה. אלה היו מצבי לחץ ברורים, מובחנים, בעלי התחלה וסוף מוגדרים.
כיום, חלק גדול מהבעיות הן בעלי אופי עמום ומורכב כמו פקק תנועה, הרמת קול של הבוס, רעש בלתי פוסק מהכביש הסמוך וכל אותם מטרדים קטנים ומעצבנים שאין אפשרות לפרק אותם בצורה הולמת. (באופן אישי, אין לי געגועים לתקופת "הפרא האציל" ואני מעדיף להיות תקוע בפקק מאשר להיות מותקף על ידי חיה, אבל לביטחון הזה יש מחיר )
במקרים אלה, תגובות חירום שהיו יעילות בעבר הרחוק אינם יעילות יותר . אם נצעק חזרה על הבוס אולי נפרק מתח, אבל, אנו עלולים להיכנס למתח רב יותר אם לא נקבל העלאה במשכורת , או במקרה הגרוע יותר נפוטר.
וכך תגובות חירום אלה ממשיכות להופיע בתדירות גבוהה וגורמות לתחושת לחץ בלתי פוסק, יוצרות תחושה של חוסר אונים וחוסר יכולת לתת להם פורקן . לחצים מתגברים , שוקעים פנימה ואט אט ולובשים צורה של בעיות נפשיות וגופניות.
גורמי לחץ בארגון
לחץ בעבודה הפך בארה"ב מפגע תעסוקתי מוכר שבגינו יכול עובד לתבוע את המעביד ומן הסתם לא ירחק היום שמגמה זו תגיע גם אלינו.
כדי לנסות להבהיר את הבעיה ולהתחקות אחר גורמי הלחץ נביא מנתוני סקר שנערך על ידי ארגון TUC Survey Of Safety Reps)TUC) באנגליה בו נבדקו גורמים בעבודה המשפיעים ביותר הלחץ.
| הגורם | % |
|
טכניקות ניהול חדשות
|
48%
|
|
שעות עבודה מרובות
|
31%
|
|
כפילויות, חוסר ארגון נכון וסדר בעבודה
|
24%
|
|
הפרעות ומטרדים לעבודה תקינה (רעש, צפיפות וכדומה)
|
21%
|
|
עבודה במשמרות
|
16%
|
|
יחס עוין ושתלטני מצד הממונים
|
14%
|
* הערה- האחוזים אינם מסתכמים ל 100% מכיוון שניתן
היה לציין יותר מפריט אחד.
מעניין שדווקא "טכניקות ניהול חדשות" יוצרות אצל העובדים את תחושת הלחץ הגבוהה ביותר. שינוי ארגוני , שתופס מקום נכבד בסדר יומם של לא מעט ארגונים, ואמור ליעל את העבודה ולשפרה הנו באופן פרדוכסלי גורם מספר אחד למתחים בקרב העובדים, כנראה, בגלל היותו גורם שינוי נוסף ולא מוכר, שנתפס כמאיים בעיני העובדים. בעקבות שינוי ארגוני יכולים לחול שינויים בסדרי בראשית הנוחים והמוכרים שבעבודה, שינוי בתפקיד במקרה הטוב, או פיטורין במקרה הרע. מקום העבודה אינו המקום הבטוח והיציב שהיכרנו בעבר , הוא משתנה , מתחדש, נתון ללחצי סביבה ועובר תהליכים דינמיים חדשות לבקרים. למצב דברים זה יש השלכות שליליות על מצבנו הגופני והנפשי על תפקודנו, ועל איכות חיינו.
אי לכך, היום, יותר מבעבר, הולכת וגוברת החשיבות של שיכלול היכולת העצמית בכל הנוגע לניהול זמן נכון ופיתוח כלים להתמודד עם לחצים בצורה טובה יעילה וטובה .