מה שקרה לשלמה במסטרשף מזכיר לי את מה שקרה לי...

"אתה לא מתאים."  האמירה שלו אופפת אותי. עכשיו הם עושים תוכניות מעל לראשי, איתי כבר לא מתייעצים.

שני מנהלים אשכנזים , ארשת שביעות רצון עצמית , משועשעת, אני עם חזות ספק שסניקית, ספק מתנחלת  לא משועשע בכלל, מביט בהן מהורהר המום מהחוצפה, והעזות שמרתיחה אותי.

עם כיפה סרוגה ומראה לא מטופח ואילו הם רהוטים , בטוחים בעצמן מחליפים חיוכים והלצות, מעיינים בי היטב כדי לבחון את התגובות שלי, אני יושב לי נבוך מנסה לעכל מה שקורה מולי.

זה כמו סרט הם חושבים שהן מניעים את הכל, אבל בעצם לא יודעים שהם סטטיסטים בסרט בו הן משתתפים.

הסיטואציה הזו נבנתה בשבילי על מנת להזדכך ולגדול. כל מה שקורה פה יש לו משמעות הרבה יותר ממה שנראה כרגע כאן ועכשיו , יש לו משמעות נצחית, יש מטרה שאולי אני לא מבין אותה כרגע, אבל יש תכלית שאותה אבין מאוחר יותר.

אני יכול לומר ללא התנשאות כן-  אני יכול להתמודד איתם עברתי לא מעט בחיים.  כילד, אפילו מעיל בחורף לא היה לי,  הייתי מגיע רטוב כולי לשיעור , יושב ורועד מקור בכיתה . גרתי בשכונת עוני, בבית קטן שלושה חדרים קטנים יחד עם  עוד חמישה אחים, ישנו שלושה אחים במיטה אחת, בועטים זה בזה מרוב צפיפות . בשכונה בה גדלתי הייתי בוהה שעות ארוכות בחלון הראווה של חנות צעצועים בכמיהה אין סופית למשהו שלעולם לא יתממש. אחרי ילדות לא מטפחת כזו, אני לא מפונק בכלל, בנוסף,  עברתי פיטורים בעבר ועוד כל מיני משברים ויש לי ניסיון חיים לא קטן.   אותי הם לא יצליחו להפיל.