לעיתים הדחה יכולה להיות שלב אחד לפני פיטורין. זה קורה כאשר הבוס לא אוהד אותך יותר או שהארגון לא כל כך רוצה את שרותיך.

זומנתי לפגישת ברור . "מדוע נשארת לעבוד אצל הלקוח בראשון לציון  ולא הגעת לתל אביב?" נצטרך  לרשום לך הערה בסטאטוס.

יורדים לחיי . משהו פה לא הגיוני אני חושב בעצב. איזו השפלה. הוא  יושב  בכיסא שלי כלומר בכיסא שהיה שלי עד לפני מספר ימים ומחלק  הנחיות בפסקנות ושטף ללא שום סנטימנטים. לימדתי אותו  את התורה,ליוויתי אותו  עד שהפך  להיות בקי בחומר ואחרי שהכשרתי אותו לתפקיד בסבלנות ובכבוד הראוי, הוא יושב במקום בו ישבתי ומנהל  אותי .

"אתה צריך לפנות את המקום שלך" הוא  אמר, באותו רגע כאילו מישהו היכה בגונג ובישר את תחילתה של תקופה חדשה. אומנם התבשרתי על ההחלטה לפני חודש, אבל אין יותר מוחשי מלבוא למקום בו ישבתי שנים, לאסוף את החפצים ולחפש לי מקום אחר לשבת.

הסיטואציה נראית הזויה ,  אני מרגיש צריבה בלב משהו זז בתוכי -זה לא אמיתי . אני בניתי את המערכת הזו כבר כמה שנים והנה הוא יושבכעת מולי ומחלק  לי הוראות.

עברתי לשבת במחלקה אחרת עם אנשים שבכלל עוסקים בנושאים שלא קשורים למה שאני עושה.  לאחר מכן, התבקשתי לעזוב גם את המקום האחרון מכיוון שהייתה "אי הבנה" עם המנהל של המחלקה שהסכימה לארח אותי. עברתי למקום אחר וגם שם אמרו לי שאני אמור לחלוק את המקום עם משהו שמגיע מידי מספר ימים לעבודה, הסתבר לי שהוא בכלל מגיע באופן לא צפוי לפי קריאה.  באותם ימים שהוא מגיע אני אמור לחפש מקום לשבת.

מסע ההשפלות התחיל.